פסק-דין בתיק בש"א 162322/08

בפניי ערעור, אשר הוגש על החלטת מנהל אגף המים, הביוב והתיעול.

עמדת המערער:

המערער טוען כי בזמנים הרלוונטיים, היה צרכן מים, שמספרו 4147033004327.

לטענתו, פנה לאורך התקופה, והגיש השגות על גישת אגף המים ועל חיוביו.

לטענתו קמה לו עילת השגה, בגין כל פניה ופניה בנפרד.

אשר על כן, לשיטתו אין לו צורך להיזקק לסוגיית הארכת המועד, ובדין יש להעניק לו את זכות הערעור.

לדידו, רק עתה מעלה המשיבה טענות, בדבר צריכת מים ממקור נוסף ללא מד מים.

המערער נדרש להתקין מונה מים פרטי, פרט למונה המים הדירתי שהותקן על ידי אגף המים.

מכל מקום, מבקש המערער להעביר את הנושא לטיפול משטרתי, כדי שחפותו תוכח.

המערער סבור, כי יש לתקן את חיובי המים החריגים, בהם חויב לטענתו ללא בסיס.

המערער סבור, כי אין הוכחה לטענות מנהל אגף המים, כי מד המים שלו, אינו משקף את מלוא הצריכה בפועל, רק משום שמשאבה מותקנת ליד מד המים שלו.

גם אם הוחלפו מדי המים לאחר מכן, ולפי המדדים המעודכנים, הצריכה אכן גבוהה משמעותית, זו אינה סיבה לדבריו, לשנות את חיובי המים בגין העבר.

לשיטתו של המערער, על מנהל אגף המים ליתן הסבר טכני מקצועי ראוי, לטענותיו, דבר שלא נעשה.

טוען הוא, כי מאז קוימה ביקורת באתר, ביום 15.06.04 נותרה כל מערכת המים מאז הביקורת ללא כל שינוי.

העובדה, שכיום צריכת המים שם אכן גדולה יותר, אינה מעלה ולא מורידה, משום שכיום מתגוררות שתי משפחות במקומו בנכס, וברור שצריכת המים של שתי משפחות היא גדולה יותר.

אי לזאת עותר המערער לקבלת הערעור.

עמדת המשיבה:

המשיבה טוענת, כי תחילת הפרשה בכך, שהמערער אשר בזמנים הרלוונטיים והתגורר יחד עם אחרים בבית המשותף ברח' אל נקווה 33, ת"א, ביקש לאחד את שתי הדירות שהיו בחזקתו לדירה אחת.

לשם כך, ביקש היתר מהעירייה.